רויפה אלכסנדר נ' לאופר/שחף-שרותי ניהול בע"מ ואח'

פסק דין

רקע כללי

1.בפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר ותמורה בגין עבודה בשעות נוספות, לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרת הסכם העבודה וכן לתשלום זכויות סוציאליות שונות מכח צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כ"א ו/או מכח הצו בענף הבניה והעבודות הציבוריות.

להלן תמצית העובדות הצריכות להכרעה

2.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") עוסקת, בין היתר, באספקת שירותי עבודה של מפעילי מנוף לחברות בניה שונות.

הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היה בתקופה הרלבנטית לתביעה בעל מניות ומנהל בנתבעת וזאת כעולה מתדפיס רשם החברות שצורף לתצהיר התובע.

3.התובע הועסק על-ידי הנתבעת במהלך התקופה שמיום 25.2.03 ועד להתפטרותו ביום 18.10.06. במסגרת עבודתו בנתבעת הוצב התובע לעבודה כמנופאי באתרי בניה אצל לקוחותיה השונים של הנתבעת.

בין הצדדים נטושה מחלוקת האם יש לראות בנתבעת חברת כ"א, כהגדרתה בחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק קבלני כ"א") או שמא חברה העוסקת באספקת שירותים.

4.ביום 1.3.03 חתם התובע על הסכם העסקה מול הנתבעת, שתורגם לשפת אמו (השפה הרוסית). במסגרת הסכם העבודה נקבע, בין היתר, כי התובע יעבוד בנתבעת כמנופאי תקופה קצובה, החל מיום 1.3.03 ועד ליום 1.3.06. כן הוסכם שם כי הנתבעת תשא בהוצאות ההכשרה של התובע, תסייע בידו להשיג רשיון כמנופאי ותשלם לו שכר בסך של 19 ש"ח לשעה.

עוד נקבע בהסכם, כי ככל שהתובע יתפטר מעבודתו בנתבעת לפני תום התקופה הקצובה, אזי שיהיה עליו לשלם לה פיצוי מוסכם בסך של 16,000 ש"ח ולהשיב לנתבעת את כל ההוצאות שהוציאה בגין לימודיו לצורך קבלת רשיון לעבודה כמנופאי. בהסכם אף נקבע, כי התובע יפקיד כערבון בידי הנתבעת צ'ק בטחון בסך 16,000 ש"ח, אשר יוחזר לו עם תום התקופה הקצובה (ביום 1.3.06).

(ראה - נספח ב1 לתצהיר מנהל אזור בנתבעת – מר מיכאל ולייב; להלן: "מר ולייב").

5.ביום 17.10.06, כ-7 חודשים לאחר תום התקופה הקצובה שנקבעה בהסכם, כתב התובע מכתב התפטרות, במסגרתו הודיע על התפטרותו מהנתבעת בתוקף מיום 18.10.06, וזאת בלא שציין דבר ביחס לסיבת ההתפטרות (ראה - נספח ד' לתצהיר מר ולייב).

הכרעה

6.לצורך הכרעה ברכיביה השונים של התביעה, כנזכר בפתיח, יש להדרש תחילה למחלוקת הנוגעת להגדרתה של הנתבעת; קרי – למחלוקת בשאלה האם יש לראותה כחברת כ"א כפי טענת התובע, או כחברת שירותים כפי טענת הנתבעת.

הכרעה בשאלה זו רלבנטית לצורך גיבוש עמדה בסוגיית תחולתם של צווי ההרחבה על העסקת התובע בתקופות השונות וזאת כפי שיפורט להלן:

הגדרתה של הנתבעת כחברת כ"א

7.התובע טען כאמור, כי יש לראות בנתבעת חברה העוסקת במתן שרותי כ"א וזאת, על אף שאין בידה רשיון לעסוק בתחום זה בהתאם לנדרש בסעיף 2 לחוק.

הנתבעת טענה מנגד, כי אין לראות בה חברת כ"א אלא חברה המספקת שירותים בענף הבניה.

לענין זה אף השליכה הנתבעת יהבה על פס"ד אחר שניתן בעניינה ביום 28.7.09, בתיק עב 7678/06 טסליצקי פבל נ' לאופר-שחף שרותי ניהול בע"מ ואח' (להלן: "ענין טסליצקי"), שם נקבע כי יש להחיל עליה את הוראותיו של צו ההרחבה בענף הבניה והעבודות הציבוריות (להלן: "צו ההרחבה בענף הבניה").

8.אשר לדעתנו יאמר – כי המסקנה המתבקשת מהראיות שהוצגו בפנינו הינה כי יש לראות בנתבעת קבלן כ"א כמשמעותו בחוק קבלני כ"א וזאת, מהטעמים כדלקמן: